בראשית המאה ה-20, שעון הכיס היה פריט הציוד הנפוץ ביותר הזמין לאנשים לקריאת השעה.
הנס וילסדורף, שהחל את הקריירה שלו בשנת 1900 כשהתחיל לעבוד בחברת שעונים בלה שו דה פון, הבחין בשינויים באורח החיים הנגרמים במיוחד מעליית הפופולריות של פעילויות ספורט ובילויים. האיש אשר יסד את רולקס כמה שנים לאחר מכן הבין כי שעוני כיס, שהיו צריכים לשכון בין קפלי הבגדים, אינם מתאימים לסוגי פעילויות חדשים אלה. כיזם בעל חזון, הוא החליט ליצור שעונים הנענדים על פרק כף היד, אשר עליהם יכלו לסמוך העונדים בעלי אורח החיים הפעיל והמודרני הודות לאמינותם ולדיוקם.
עלינו למצוא דרך ליצור שעון יד אטים למים.
הנס וילסדורף, 1914
אחד האתגרים העיקריים שעמדו בפני הנס וילסדורף היה למצוא דרך להגן על השעונים בפני אבק ולחות, אשר עלולים לגרום לגוף להיסתם או להתחמצן אם נכנסים לתוכו. במכתב בשנת 1914 הוא גילה את כוונותיו ל-Aegler, החברה בביין שהפכה מאוחר יותר לבית המלאכה של שעוני רולקס (Manufacture des Montres Rolex S.A): "עלינו למצוא דרך ליצור שעון יד אטים למים."
בשנת 1922 השיקה רולקס את הסאבמרין – שעון המחובר לציר בתוך בית שעון חיצוני שני, עם מסגרת וקריסטל הניתנים להברגה על מנת להפוך את בית השעון לאטים למים. הגישה לכתר – כדי למתוח את השעון או ולכוונן את השעה – נדרשת לפתיחת בית השעון החיצוני. הסאבמרין היווה את הצעד הראשון במאמציו של הנס וילסדורף ליצור בית שעון הרמטי לחלוטין ונוח לשימוש.
בית שעון ה-Oyster, פרי מאמציו, נרשם כפטנט ארבע שנים לאחר מכן בשנת 1926. מערכת הברגת המסגרת, גב בית השעון וכתר המתיחה שמוברגים נגד אמצע בית השעון הבטיחו כי בית השעון אטום הרמטית והגנו על החלק הפנימי של השעון מפני גורמי סביבה מזיקים. הנס וילסדורף בחר לכנות את השעון – ואת בית השעון – בשם "אויסטר" בגלל ש"כמו צדפה, הוא יכול להישאר זמן בלתי מוגבל מתחת למים ולצאת ללא פגע." המצאה זו סימנה פריצת דרך משמעותית בתולדות ההורולוגיה.
בשנה שלאחר מכן, על מנת לקדם את האויסטר ואת מאפייניו יוצאי הדופן, החליט הנס וילסדורף לעשות דבר חדשני במיוחד. כאשר שמע כי מרצדס גלייטזה, מזכירה צעירה מברייטון, אנגליה, מתכננת לחצות את תעלת למאנש, ובמידה ותצליח, תהפוך לאישה הבריטית הראשונה שתשיג את הישג זה, הוא ביקש ממנה להצטייד בשעון אויסטר על מנת להוכיח שהשעון אטימות לחלוטין למים. לאחר שחייתה המאתגרת של גלייטזה במים קרים כקרח, עיתונאית בעיתון ה"טיימס" דיווחה כי היא "ענדה שעון קטן מזהב, ונמצא כי [...] הוא המשיך לתפקד כראוי לאורך כל החצייה."
האויסטר היה שעון היד הראשון בעולם האטים למים הודות לבית שעון ה-Oyster ההרמטי.
בית שעון ה-Oyster, עיצוב מהפכני
בית שעון ה-Oyster ההרמטי הפך למאפיין אייקוני. בית שעון זה, הנרשם כפטנט בשנת 1926, מורכב ממסגרת, גב בית שעון וכתר מתיחה המוברגים נגד אמצע בית השעון. רכיבים אלה עברו שינויים לאורך זמן כדי לחזק עוד יותר את האטימות למים של השעון ולענות על צורכיהם של הצוללנים, ככל שהתפתחו ציודי צלילה וטכניקות שאפשרו להם לרדת לעומקים גדולים יותר.
המסגרת המותקנת על בית שעון ה-Oyster המקורי הייתה מחורצת, דבר שאפשר להבריג אותה לאמצע בית השעון בעזרת כלי בלעדי לרולקס. בשנים שלאחר מכן, שופר המבנה של גבית שעון ה-Oyster כדי להציע חוסן ואמינות מוגברים. השיפורים הטכניים שבית השעון עבר אפשרו גם להרכיב מסגרת מסתובבת, בפרט על שעוני הצלילה.
הכתר על בית שעון ה-Oyster המקורי מוברג נגד אמצע בית השעון. בשנת 1953 חשפה רולקס את כתר המתיחה "Twinlock", המשלב מערכת עם אטמים כפולים והמוגנת בפטנט. העיקרון נלקח צעד קדימה בשנת 1970: כתר מתיחה Triplock, הכולל אזור אטום נוסף, חיזק את אטימותם למים של השעונים בהם הוא הותקן – ביניהם דגמים המיועדים לצלילה.
גב בית שעון ה-Oyster היה – והינו עד היום – מחורץ על מנת לאפשר הברגה הרמטית אל אמצע בית השעון. בשעוני הצלילה הנוכחיים, בהתאם לדגם או גרסה, גב הגוף עשוי פלדת אויסטר או זהב 18 קראט.
ממש מתחת לפני המים
בדיוק כמו ששינויים באורח החיים הניעו את רולקס להמציא בית שעון אטים למים, הפנה המותג את תשומת ליבו לעיצוב ופיתוח שעוני יד העונים לדרישות צוללני המים העמוקים. דגם הסאבמרינר נוצר ב-1953: הוא היה שעון הצלילה הראשון האטים למים לעומק של עד 100 מטרים (330 רגל). המסגרת המסתובבת שלו עם שיבוץ פנימי בעל סימונים מאפשרת לצוללנים לעקוב אחר הזמן החולף מתחת למים ועוזרת להם לנהל את כמות הגז במיכל החמצן שלהם. שופרה הח סינות של כתר המתיחה הודות לכתר מתיחה בהברגה עם מערכת Twinlock החדשה בעלת שני אזורים אטומים.
בשנת 1970, נלקח הרעיון עוד צעד קדימה עם הוספת אזור שלישי אטום, וכך כתר המתיחה Triplock נולד. המחוגים וסימוני השעות היו מצופים בחומר הפולט אור, דבר שאפשרו לצוללנים לקרוא את השעה בסביבה חשוכה במים העמוקים. רולקס המשיכה להביא חידושים טכניים נוספים שהפכו את הסאבמרינר לאטים למים לעומק של עד 200 מטר (660 רגל) בשנת 1954, ו-300 מטר (1,000 רגל) בשנת 1989. הדגם עם התאריך, שהוצג בשנת 1969, היה אטים למים עד לעומק של 300 מטר (1,000 רגל) עד 1979.
רולקס הייתה אחד המותגים הראשונים שליוו אנשים חלוציים ביוזמותיהם ומסעותיהם. הנס וילסדורף ידע שגישה כזו תועיל לשני הצדדים. הוא ראה את העולם כ"מעבדה חיה", ולכן צייד את המשלחות בשעוני אויסטר. כדי לבדוק את שעוניה, רולקס ביקשה מצוללנים מקצועיים לענוד אותם במשימותיהם, ולאחר מכן אספה משובים והצעות לשיפורים ארגונומיים וטכניים. הליך זה הפך לחלק בלתי נפרד מתהליך הפיתוח של שעוני רולקס.
בין האנשים שאיתם עבדה רולקס כדי לבדוק את הסאבמרינר היה הצלם הצרפתי התת-ימי, המהנדס והחוקר דימיטרי רביקוף על מנת לבדוק את השעון, במהלך חמישה חודשים ביצע רביקוף 132 צלילות, בהן ירד לעומקים שבין 12 ל-60 מטר. המשוב שלו היה חיובי במיוחד: "אנו מאשרים שהשעון הזה לא רק שהשביע את רצוננו לחלוטין בתנאי הצלילה שהיו קשים ביותר ומסוכנים במיוחד עבור החומרים בהם נעשה שימוש, אלא גם שהוא ללא ספק כלי עזר חסר תחליף עבור כל הצוללנים עם ציוד עצמאי."
צלילה לעומק
משלחות מדעיות ופרויקטים תת-ימיים גם היווה עבור רולקס הזדמנויות נוספת לבדוק את שעוניה בתנאים אמיתיים. בשנת 1960 המותג הצטרף לפרויקט מהסוג, משלחת בהובלתם של חוקר האוקיינוסים השוויצי ז'אק פיקארד וסגן דון וולש, קצין בחיל הים האמריקאי. ב-23 בינואר, על סיפונו של בתיסקף ה"טריאסטה" – שנבנה על ידי אביו של ז'אק, אוגוסט פיקארד, פיזיקאי וחוקר שוויצרי עימו עבדה רולקס מאז תחילת שנות ה-50 – ירדו וולש ופיקארד לאזור העמוק ביותר באוקיינוסים בעולם, שקע מריאנה באוקיינוס השקט.
שעון ניסיוני בשם דיפסי ספיישל חובר לצוללת, וליווה את שני החוקרים לעומק הקיצוני של 10,916 מטר (35,814 רגל). הקריסטל בצורת כיפה באב-טיפוס זה נועד לעמוד בלחץ האדיר שהופעל עליו בעומק כזה. כאשר עלה ה"טריאסטה" לפני הים אחרי כשמונה וחצי שעות בתוך המים, נמצא שהשעון המשיך לתפקד כרואי, דבר שהוכיח כי הבחירות הטכניות שנעשו במהלך עיצובו היו נכונות. עברו עשרות שנים עד שמשלחת כזו הורכבה שוב.
השעון של הצוללנים
במהלך שנות ה-60 פותחו טכניקות שאפשרו צלילות לזמן ארוך בעומקים גדולים יותר ויותר. אחת מהשיטות החדשות הללו, המיועדת לצוללנים העובדים על תשתיות תת-ימיות, למשל, הייתה "צלילת הרוויה". תערובת מיוחדת של גזים עם תכולת הליום גבוהה מאפשרת לצוללנים להישאר מתחת לפני הים לתקופות של מספר ימים ואף שבועות, ולהימנע מהשפעות רעילות על גוף האדם הנגרמות מלחץ במעמקים גדולים. על מנת להתאמן בצלילת רוויה, הצוללנים שוהים בתא בו הלחץ שווה לזה של המים בעומק בו מתאמנים.
הצוללנים נשארים כמה ימים או שבועות בכל פעם במיכל לחץ, או בתא לחץ היפרברי, בו מבצעים את הצלילה שלהם. משמעות הדבר הוא שבתום המשימה, הם נדרשים לעבור תהליך הפחתת לחץ אחד בלבד. בהתאם לזמן ששהו מתחת לפני הים והעומק בו עבדו, תהליך הפחתת הלחץ יכול להימשך מספר ימים.
בתא לחץ היפרברי, השעונים שעונדים הצוללנים מתמלאים בהדרגה בהליום, גז עם אטומים זעירים עד כדי כך שהם יכולים לחדור לחותמים האטומים. במהלך תהליך הפחתת הלחץ, ההליום נלכד בתוך בית השעון עם הסיכון הנלווה של יצירת הפרש לחץ ביחס לתא. הגז בשעון אינו מסוגל לברוח מבית השעון באותה מהירות בה הלחץ החיצוני יורד. תופעה זו עלולה לפגוע במנגנון השעון או להוציא את הקריסטל מבית השעון. בשנת 1967, רולקס רשמה פטנט על שסתום שחרור הליום, שסתום שחרור ביטחון המופעל באופן אוטומטי כאשר הלחץ בתוך בית השעון גבוה מדי ומאפשר לעודף הגז לדלוף.
באותה השנה השיקה רולקס את הסי-דוולר, שעון צלילה המובטח אטים למים בעומק של עד 610 מטר (2,000 רגל), ול-1,220 מטר (4,000 רגל) בשנת 1978. שעון זה, המצויד בשסתום שחרור הליום, היה פריט הציוד האידיאלי לצוללני הרוויה, ולחוקרים ולחלוצי המים העמוקים. כהתקדמות טבעית, המותג הצטרף כשותף לפרויקט בית גידול מתחת למים בשם "Tektite", בשנת 1969, שבמסגרתו שהו ארבעה אקוונוטים 58 יום מתחת לפני הים. הם צוידו בשעוני רולקס. שנה לאחר מכן במסגרת פרויקט "Tektite II" הובילה סילביה ארל משימה המורכבת מנשים בלבד. הביולוגית הימית – מליצת רולקס מאז 1982 וחוקרת של נשיונל ג'יאוגרפיק מאז שנת 1999 – ענדה שעון רולקס למשך שבועיים רצופים של חקירה תת-ימית.
בשנת 1967 החלה רולקס בשותפות עם HYCO (חברת ההידרודינמיקה הבינלאומית), חברה קנדית המתמחה בפיתוח צוללות. שעוני רולקס סי-דוולר חוברו לדופן החיצונית של הצוללות של HYCO במהלך משימות שונות. לאחר צלילה אחת של כארבע שעות בעומק של 411 מטר (1,350 רגל), HYCO שלחה לרולקס את משובה בנוגע לביצועיו של הסי-דוולר: "בכל שלבי הבדיקה, השעון הראה ביצועים מעולים."
בכל שלבי הבדיקה, השעון הראה ביצועים מעולים.
HYCO, 1967
בשנת 1971, רולקס יצרה שותפות עם Comex (Compagnie Maritime d’Expertises). חברת הנדסה ימית צרפתית זו המבוססת במרסיי הסכימה לצייד את צוללניה בשעוני רולקס ולדווח בקביעות על ביצועי השעונים כדי שהמותג יוכל לשפר עוד יותר את אמינותם ואת הפוקציונליות שלו. במקביל להתערבויות בים, ערכה Comex גם בדיקות שמטרתן לפתח טכנולוגיות חדשות שיסייעו בפעילותה.
בהן היה את תא הלחץ ההיפרברי ששחזר את הלחץ המופעל בעומקים והיוו קושי רב לצוללנים ולציודם. בשנת 1988 הרכיבה Comex את משלחת "Hydra VIII", שבמהלך משימתה ירדו שישה צוללני רוויה לעומק של 534 מטר (1,752 רגל), וקבעו שיא עומק עולמי לצלילה בים פתוח שלא נשבר עד היום. כולם צוידו בשעוני סי-דוולר. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1992, לצורך ניסוי בשם "Hydra X", צוללן Comex הגיע לעומק מדומה של 701 מטר (2,300 רגל) במיכל היפרברי. במשך 43 ימי המשימה ענד שעון סי-דוולר.
האזורים העמוקים ביותר
רולקס ממשיכה לקרוא תיגר על לחץ תת ימי על ידי שיפור מתמיד של שעוניה. בשנת 2008 חשף המותג את הרולקס דיפסי, אשר מבנה בית השעון המוגן בפטנט – מערכת ה-Ringlock – מאפשר לשעון לעמוד בלחץ בעומק של עד 3,900 מטר (12,800 רגל). המערכת בעלת קריסטל ספיר בצורת כיפה, טבעת דחיסה מסגסוגת פלדה וחנקן, וגב בית שעון העשוי סגסוגת טיטניום. המסגרת המסתובבת חד-כיוונית של הסי-דוולר בעלת שיבוץ פנימי שחור עם סימוני 60 דקות המאפשר לצוללנים לעקוב באופן בטוח אחר זמן הצלילה.
הודות למאפיינים של קרמיקה זו, ניתן ליצור שיבוץ פנימי חסין במיוחד, עמיד לשריטות, ואשר צבעו, שאינו מושפע מקרינת על-סגול, נשאר יציב לאורך זמן. שעון זה הנועד לרדת למעמקים קיצוניים מצויד גם בהמצאה בלעדית נוספת המשפרת את הקריאות: תצוגת ה-Chromalight. המחוגים, סימוני השעות והקפסולה של המסגרת מצופים בחומר חדשני הפולט אור כחול. החומר ממשיך לפלוט אור במשך זמן כמעט כפול מזה של חומר רגיל, ועוצמת האור עקבית יותר לאורך זמן הפליטה.
בהתאם לסטנדרטים של רולקס לשעונים מהסוג, כל שעוני הצלילה של רולקס נבדקים בעומק שבו הם מובטחים כאטימים למים ושאליו הוסיפו 25 אחוז. משמעות הדבר היא כי במעבדה, בתוך מיכל לחץ שפותח בשיתוף פעולה בין רולקס ו-Comex, הרולקס דיפסי (אשר מובטח אטים למים עד 3,900 מטר) נתון בלחץ המופעל בעומק של 4,875 מטר.
הרולקס דיפסי היווה את ההשראה מאחורי הרולקס הדיפסי צ'אלנג', שעון רולקס ניסיוני אשר, ב-26 במרץ 2012, חובר לזרוע של הצוללת שנווט החוקר והבמאי ג'יימס קמרון, וירד למקום שאליו הגיעו לאחרונה ז'אק פיקארד ודון ולש בשנת 1960: שקע מריאנה. שעון זה, המובטח אטים למים עד לעומק הקיצוני של 12,000 מטר (39,370 רגל), צויד בכל החידושים הטכניים של המותג מבחינת אטימות למים, ובשלבי הבדיקה עמד בהצלחה בלחץ המופעל בעומק של 15,000 מטר. בעומק זה, מופעל על הטבעת המרכזית של מערכת ה-Ringlock נתונה לחץ השווה ל-20 טון.
