להרגיש בבית מתחת למים
בשנות ה-60, הצלילה המכונה "צלילת רוויה" העניקה בפעם הראשונה את האפשרות לשהות למשך פרקי זמן ארוכים בעומקים גדולים במיוחד. בצלילה זו, שוהים הצוללנים בתא לחץ המשמש כמרחב מחייה ומייצר מחדש את הלחצים המתאימים לסביבת עבודה תת-ימית. משמעות הדבר היא שבתום המשימה, הם נדרשים לעבור תהליך הפחתת לחץ אחד בלבד.
תהליך זה עלול לפגום בשעון. הצוללנים נושמים תרכובת גזים המכילה בעיקר הליום, בעל מולקולות ייחודיות שביכולתן לחדור אל בית השעון. בעת החזרה אל פני השטח, ההליום שהצטבר עשוי לייצר תופעה של לחץ פנימי עודף שעלול לפגום בתקינותם של שעוני צלילה.
כדי להתגבר על מכשול זה, הציגה רולקס בשנת 1967 את הסי-דוולר, שעון צלילה עם שסתום שחרור הליום. מדובר בשסתום בטיחות ייחודי שנפתח באופן אוטומטי כאשר הלחץ הפנימי בבית השעון גבוה מדי, ומאפשר למולקולות האטום להימלט החוצה.